להערכתי, בפרוייקט באו לידי ביטוי גם יסודות החינוך לחיים ירוקים. התלמידים למדו להכיר מקרוב ולהעריך את המתנות שהאדמה נותנת לנו מכל הבחינות (צמחים, חמצן, פרחים, חרקים, פירות, ירקות, תבלינים וכו'). בשיעורים בגינה אפשר היה לראות חיבורים מובהקים בין שיעורי השפה, המדע והאומנות לבין העבודה בערוגות. השיעורים שלך נמשכו לתוך ההפסקות גם אם נשארת עם הילדים בגינה וגם אם ישבת בחדר המורות. התלמידים נמצאו רוב שעות היום בגינה, בטיפוחה, תוך שהם תוהים, מגלים ושמחים מכל שינוי קטן (והיו בה המון שינויים – עונות, גשמים, חום, פריחה, נבילה וכו').
אני בהחלט ממליצה לבתי ספר אחרים להתחיל בפרוייקט כזה, אבל אני תוהה אם הוא מתאים לבתי ספר גדולים. לדעתי, אחד התנאים להצלחת הפרוייקט ב'נחשוני החולה' היה גודלו הסביר של ביה"ס ושל הכיתות. לכל ילד/ה היה קשר אישי איתך, היית דוגמא חיה, מלאת השראה ומלהיבה לכל התלמידים, דבר שעזר להריץ את הפרוייקט ולהתגבר על בעיות שהיו פה ושם. אם בי"ס גדול יקבל את הפרוייקט לשעריו, אני חושבת (אולי אני טועה, אבל כך זה נראה לי) שיש לצרף אליו רק קבוצות תלמידים מעוניינים, או למצוא פיתרון למספר הגדול מדי של התלמידים בכל כיתה.
אמרת כנף שטומנת בחובה משמעות גדולה,
לכל תלמיד כיחיד או לקבוצה הוקצתה ערוגה.
אין יפה מזה להתחבר לאדמה.
החל מהכשרת החלקה, זריעה, השקיה,
טיפול במסירות, בעקביות והציפיה לפרי מעמל העבודה.
בכל שלב ושלב עם המון שמחה ושיתוף פעולה,
עבודת צוות, נתינה שבכולם ההתרגשות נמהלה.
הנביטה בצבצה, מהפרח עלה הפרי שמיום ליום תפח וגדל,
לבסוף הנאה מפרי האדמה בעבור כל העמל.
הנאה מעמל כפינו שלגופנו בריאים,
אין כמו פירות אילו טעמים ועסיסיים.
ישר כח! יופי של יוזמה ברוכה,
ממליצות בחום להצטרף לחגיגה.
